ליסינג פרטי מול קניית רכב: החשבון המלא, בלי הסיפורים

להשוות החזר ליסינג להחזר הלוואה. אלה שני דברים שונים: בהלוואה אתם בונים בעלות על נכס, בליסינג משלמים דמי שימוש. ההשוואה הנכונה היא סך העלות נטו על אותה תקופה — בקנייה: פחת + מימון + החזקה, פחות הערך השיורי.

קרוב הרבה יותר משנדמה — לשני הכיוונים. בתרחיש טיפוסי לשלוש שנים (ליסינג 2,200 ₪ בחודש + 10,000 ₪ מקדמה, מול רכב ב-150,000 ₪ שיימכר ב-105,000, מימון 6% ו-800 ₪ החזקה בחודש): 89,200 ₪ בליסינג מול 88,078 ₪ בקנייה — הפרש של 1,122 ₪ על שלוש שנים, כ-31 ₪ בחודש.

בתרחיש הממומן שלמעלה, בדיוק בגלל שהוא קטן, ההחלטה אינה כספית. פער של פחות מ-1.5% נמחק על ידי שינוי קטן בהנחות — תיקון אחד לא צפוי, ערך שיורי שונה, ריבית אחרת. לכן מכריעים השיקולים האחרים: כמה זמן תחזיקו את הרכב, כמה אתם נוסעים, וכמה שווה לכם ודאות תקציבית. (בקנייה במזומן התמונה שונה לגמרי — ראו למטה.)

כשמחליפים רכב כל שלוש שנים בערך (אז ממילא לא מרוויחים מהחזקה ארוכה), כשנוסעים הרבה (הבלאי אינו שלכם), או כשהוודאות התקציבית שווה משהו אמיתי — עסק, אדם שלא רוצה להתעסק, או תזרים שלא סובל הפתעה של 8,000 ₪ בבת אחת.

כשמחזיקים רכב הרבה שנים. הפחת הגדול קורה בשנים הראשונות, ומי שמחזיק שבע-שמונה שנים פורס אותו על תקופה ארוכה ואז ממשיך לנסוע ברכב שכבר "שילם את עצמו". בליסינג אין שלב כזה — התשלום החודשי מתחיל מחדש עם כל חוזה.

אז הקנייה מנצחת בבירור. התרחיש שלמעלה ממומן ב-6%, ובתוך ה-88,078 ₪ יושבים 14,278 ₪ ריבית. בלעדיה העלות יורדת ל-73,800 ₪, והקנייה זולה מהליסינג ב-15,400 ₪ — פער של 17%, לא של אחוז וחצי. זה כבר שיקול כספי מובהק.

כן — אבל רק פעם אחת, וזו הטעות הנפוצה. עלות המימון נספרת או כריבית ששילמתם (אם מימנתם), או כתשואה שוויתרתם עליה (אם שילמתם מזומן) — לעולם לא כשתיהן. 150,000 ₪ בתשואה של 4% הם כ-500 ₪ בחודש; מי שמוסיף אותם לתרחיש הממומן סופר את אותה עלות פעמיים ומקבל תוצאה שגויה לרעת הקנייה.